אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

עיבוד נתקע ו-SUD שעולה מחדש – מה זה אומר?

שלב ארבע של הפרטוקול מביא עמו את החלק הארי של עבודת העיבוד, החלק הזה עשוי להימשך זמן רב ולכן אנחנו ממשיכות גם השבוע לעסוק בנושא.

בשלב זה קורה שהעיבוד נתקע, הזרם האסוציאטיבי לא זורם בטבעיות, עשויה להיות חזרתיות, חסימה, הצפה או שזה פשוט לא עובד. הסיבות לכך עשויות להיות רבות ומגוונת, למשל; זכרון מזין, אמונה חוסמת, חוסר במשאבים זמינים, רווח משני, פוביה, תבניות הגנתיות, נזק משני, כשל התקשרותי, NC ו PC לא מדוייקים, גירוי BLS לא מותאם או שהמטופל פשוט לא בדיוק מבין מה נדרש ממנו ואת התהליך.

יכול לקרות שחלה הטבה, אך לפתע רמת ה-SUD (מידת המצוקה) עולה שוב באופן משמעותי. במצבים כאלה, חשוב לזכור שהתופעה אינה מעידה בהכרח על "כישלון" בטיפול, אלא עשויה לשקף את הדרך שבה מערכת עיבוד המידע של המטופל מנסה לנווט בתוך רשתות זיכרון מורכבות.

בדיוק כמו שכאשר יש אבריאקציה אנחנו אומרות שיש שני אנשים בחדר שצריכים להירגע, כך גם במקרה הזה. קודם כל נרגע, נעשה עוד סט גם למטופל וגם לעצמנו ניתן גירוי BLS כדי להתחבר אל המשאבים שלנו.

לזהות את מה שמתדלק את החסימה

אחת האפשרויות הראשונות שנרצה לבדוק היא האם בחרנו את ה־target המתאים לעיבוד. האם אנחנו עובדים על הזיכרון הנכון? ייתכן שהזיכרון שעליו אנו עובדים מושפע או מוזן על ידי זיכרון מוקדם ומשמעותי יותר – זיכרון מזין (feeder memory) – שעדיין לא עבר עיבוד. לחילופין, ייתכן שיש אירוע עתידי המזין את המערכת ומשפיע על תהליך העיבוד.

כאשר יש זיכרון "חי" במערכת, הוא עלול להפעיל מחדש את רשת הזיכרון הטראומטית ולהחזיר את תחושת המצוקה, גם אם הזיכרון עליו אנחנו עובדים כבר טופל באופן חלקי.

אם יש תחושה שהעיבוד לא מתקדם, או שה-SUD עולה מחדש לאחר ירידה, נוכל לשאול את המטופל שאלה פשוטה כמו:

"מתי הרגשת משהו דומה לזה?" / "מאיפה אתה מכיר את זה"? / "ממתי זה מוכר לך"?

אפשר גם להשתמש בטכניקת Float Back, שבה המטופל מתבקש "לשייט" לאחור בזיכרון ולהתבונן האם עולה זיכרון מוקדם יותר עם תחושה דומה.

איך מתקדמים כשהעיבוד תקוע?

זיהוי ועיבוד של הזיכרון המזין מאפשר לעיתים קרובות חידוש של התהליך, ופותח פתח לעיבוד אדפטיבי של חומרים רגשיים שהיו חסומים עד כה. בהתאם לכמות המשאבים הזמינים של המטופל ורמת העוררות שלו נוכל להחליט איך להתקדם.

• להתייחס לזיכרון המזין כאל אסוציאציה ולהמשיך בתהליך העיבוד. בהמשך נעשה BTT כרגיל, לזיכרון שעמו התחלנו את העבודה.
• לשים את הזיכרון שעלה במיכל ולחזור לעיבוד שלו בזמן אחר.
• לשים את הזיכרון ממנו התחלנו היום במיכל ולהמשיך לעיבוד מלא של הזיכרון שזהינו כמזין. בהמשך, נחזור ונבדוק אם יש צורך לחזור ולסיים את העיבוד על הזיכרון שעמו התחלנו ושמנו במיכל.

לדוגמא, מטופל הגיע בבקשה לטפל בזכרון מתקופה לחוצה וקשה בחייו, בערך לפני 5 שנים. בתכנון הטיפול (שלב 1) הוא מספר על ילדות סבירה ונטולת קשיים, הוא בילה הרבה עם חברים, וגם בבי"ס היה בסה"כ בסדר. לאחר שלב ההכנה (שלב 2) אנחנו עוברים לעבד את הזכרונות המטרידים.

פגישת העיבוד הראשונה מסתיימת בצורה טובה, sud=0, voc=7, וסריקת הגוף נקייה. בפגישת העיבוד השנייה על אירוע מאתגר יותר, אנחנו נתקעים מספר פגישות, המצוקה עולה ויורדת, וברור שמערכת עיבוד המידע אינה מצליחה להתקדם למרות שימוש בשזירות. בעקבות הדרכה, במפגש הבא, כחלק משלב 8 היות והSUD עדיין "תקוע" אני מזמינה ל Float back. אני שואלת את המטופל:

"האם התחושה הזו שאין לך על מי לסמוך מוכרת לך מהעבר"?

התשובה שאני מקבלת הפעם שונה, ונראה שהמטופל מרגיש שהוא מוכן לסמוך עלי קצת יותר. "בטח", הוא עונה: "כל הילדות שלי אבא אכזב אותי, בכך ששכח אותי, לא ראה אותי, ככה שמגיל קטן למדתי לדאוג לעצמי לבד.." והוא מספר על פעמים שהגיע לבית ריק, פעם המשפחה נסעה בלעדיו לאירוע וכו'. במהלך הפגישה אני שומעת עוד פרטים, מידע וסיפורים שהם למעשה חלק משלב 1 בפרוטוקול.

לקראת סיום המפגש, כשאני מסבירה למטופל, שכנראה האירועים האלה "מזינים" את ה"אני לא יכול לתת אמון, או לסמוך" ומקשים עלינו לסיים את העיבוד, וגם כנראה מקשים עליו לסמוך בהווה על חברים ובנות זוג, הוא מהנהן בהקלה.

לסיכום הוא אומר "אני שמח שהרחבנו את נקודת הראות".

במפגשים הבאים אנחנו מעבדים את אירועי הילדות, הוא מצליח בעזרת שזירות, תמיכה וחמלה, לטפל ב"ילד הנטוש והמוזנח". לאחר מכן, אנחנו חוזרים לזכרון המטרה שלא הצלחנו לעבד, והפעם העיבוד מתקדם.

הכח השקט המעקב את הריפוי - קול פנימי המבקש הקשבה

גורם שכיח נוסף לתקיעות בשלב העיבוד עשוי להיות אמונה חוסמת: אמונה שלילית, בלתי מסתגלת, הנובעת מרשת זיכרון טראומטית לא מעובדת, אשר פועלת כמנגנון המונע או מעכב את העיבוד האדפטיבי של מידע במהלך טיפול EMDR.

האמונה החוסמת עשויה להופיע כתבנית הגנתית, כ"תנאי מוקדם" להחלמה או כעמדה פנימית קבועה לכאורה, שאינה תואמת את המציאות הנוכחית, אלא משקפת את ההקשר שבו נצרב הזיכרון המקורי.

זיהוי של אמונה חוסמת:
כאשר העיבוד נתקע ולא זיהינו זיכרון מזין, יש מקום לבדוק מה עוד עשוי לעכב את ההתקדמות. למשל נוכל לשאול:

"מה מונע מהמצוקה לרדת?" / "מה מפריע למצוקה לרדת" / "אם החלק או הדבר הזה שחוסם את המצוקה מלרדת היה יכול לדבר, מה הוא היה אומר?"

במקרים רבים, המטופל יידע לשיים או לתמלל ביטוי לאמונה חוסמת. לדוגמה:

"אם אהיה יותר מדי שמחה – אצטער על כך."

גם כאן, כמו במקרה של זיכרון מזין, נצטרך להפעיל שיקול דעת:

• להתייחס לאמונה החוסמת כאל אסוציאציה ולהמשיך בתהליך העיבוד. בהמשך נעשה BTT כרגיל, לזיכרון שעמו התחלנו את העבודה.
• לשים את האמונה החוסמת שעלתה במיכל ולחזור לעיבוד שלה בזמן אחר.
• לשים את הזיכרון ממנו התחלנו היום במיכל ולהמשיך לעיבוד מלא של האמונה החוסמת שזהינו כמזינה. בהמשך, נחזור ונבדוק אם יש צורך לחזור ולסיים את העיבוד על הזיכרון שעמו התחלנו ושמנו במיכל.

הבחנה בין אמונה חוסמת לאמונה אדפטיבית:
תפקידו של המטפל הוא להבחין בין אמונה חוסמת לבין אמונה אקולוגית – אמונה המותאמת להקשר המציאותי, כמו: "זה בסדר להיות קצת עצוב – דוד שלי נפטר" לעומת זאת, אמונה חוסמת תהיה לא רציונלית, נוקשה, ולעיתים מוסווית. "דוד שלי מת, אם אני אמשיך בחיי זה סימן שלא אכפת לי מזה שהוא מת".

דוגמאות לאמונות חוסמות:

• תמיד יכול לקרות רע
• גברים הם מסוכנים
• מגיע לי שיפגעו בי
• אני חייבת לצאת אל העולם רק בפנים ייצוגיות - אסור שיראו שכואב לי
• אני לא בסדר אם אני מתגעגע למי שניצל אותי
• אני מוצר פגום.
• אם אני אוותר, הגבול שלי ייפרץ.
• אם אני אסלח סימן ששכחתי מה שקרה
• אם המצוקה תרד זה אומר שזה בסדר מה שקרה לי 

ואפשר להמשיך כך לנצח עם כל מיני דוגמאות, ביטויים ווריאציות על הנושא שכולנו מכירים ושומעים.

מטופלת, שהגיעה לטיפול בשל שברי זכרונות של פגיעה מינית בינקותה. נמנעת מקשרים ומעולם לא היתה לה זוגיות. במהלך העיבוד היא אומרת

"אף אחד לא יכול לספק את ההגנה שאני יכולה לספק לעצמי!!"

בתגובה, כשזירה אני שואלת "מתי נולדה האמונה הזו", היא מספרת על אירועים בהם היתה חולה, השאירו אותה לבד בבית ולא שמרו עליה מספיק.

סט BLS

היא אומרת: "המוח שלי לימד את עצמו לא להיות מאוכזב מאנשים, אז גם לא לצפות מהם".

סט BLS ואנחנו ממשיכות בעיבוד.

בשלב 7 של המפגש היא אומרת, "אני יכולה לראות איך אני חוסמת כל שבב הזדמנות לקשר זוגי".

כל אמונה חוסמת היא תוצר של למידה. למשל: "למדתי שאם אני לא בחרדה מתמדת – דברים רעים עלולים לקרות." תהליכי טיפול EMDR מאפשרים לפרק למידה זו ולעבד את החוויה הראשונית שיצרה אותה, ובכך לפתוח מחדש את הדרך לעיבוד אדפטיבי ומרפא.

מתקיעות לפתיחת מרחב רגשי חדש

השתעשענו עם הChet GPT והכנו לכם שאלון לאיתור אמונות חוסמות, זהו משחק נחמד שיכול לעזור לחזק את מיומנות הזיהוי. אנחנו לא מציעות לעשות את השאלון יחד עם המטופלים, הוא נועד עבורנו המטפלים כדי שנחזק את דרך החשיבה הבודקת, בוחנת ונתאמן בנושא.

לסיכום, שלב העיבוד בפרוטוקול EMDR הוא תהליך דינמי ומורכב, שבו המטופל עשוי לפגוש זיכרונות נוספים, אמונות חוסמות או עלייה מחודשת במצוקה. מצבים אלה אינם מעידים על כישלון, אלא משקפים את האופן שבו מערכת העיבוד הטבעית מנסה לארגן מחדש את הזיכרונות והתחושות ברשתות עצביות מורכבות. תפקידנו כמטפלות הוא לא להיבהל ולזהות את החסמים, לשאול את השאלות הנכונות, ולאפשר גמישות טיפולית – בין אם בהמשכת העיבוד, מעבר לזיכרון מזין או עבודה ישירה עם אמונה חוסמת. בתהליך כזה, דווקא המקומות שבהם "נתקענו" יכולים להפוך לדלת כניסה משמעותית להרחבה, עומק, וריפוי עמוק ואותנטי.

שלב 8 ממשיכות לעבד - השיתופים שלכם

ליטל: חידוד מעולה וחשוב על ההבדל בין הצפה ואבריאקציה! ממש תודה על המידע הזה.

תודה ליטל יקרה. מעריכות ומוקירות את התייחסותך. מזמינות אותך לכתוב לנו על דיוקים ושאלות נוספות שתרצי שנתייחס אליהם בניוזלטרים הבאים, לפני שנעבור לשלב 5.

ורד: תודה רבה דורית ונעמי היקרות, ניוזלטר שמלמד כל כך הרבה, היה מרגש ומרתק לקרוא את הוינייטות שתיארתן. איזה יופי התיאור של המטפלת שלא נבהלת מהאבריאקציה של המטופלת, ממשיכה להחזיק ולהכיל אותה ומספקת לה נוכחות אימהית מוכוונת, קשובה ומרגיעה (כש EMDR פוגש את ויניקוט... ) והתנועה של העיבוד כתוצאה מכך. מצפה ללמוד מכן עוד ועוד

תודה ורד, התפיסה הטיפולית שלנו נובעת מאמונה שכך צריך להראות טיפול וEMDR היא פסיכותרפיה לכל דבר. על כן החיבורים ל"גדויילים" הם טבעיים ומרגשים. נשמח אם תשתפי אותנו בויניאטות משלך, ונביט יחד על החיבורים.

עינת: הכתיבה שלכן פנינים !!! אני מבקשת מכל המודרכים שלי להירשם.

תדה, איזה כיף! בהחלט זאת המטרה, בתחתית הניוזלטר יש קישור להרשמה וגם לכל הגליונות הקודמים שכתבנו.

אורית: תודה רבה נעמי ודורית על פרק חדש, העוסק בהרחבה של שלב 4 - שלב העיבוד החשוב בתוך תהליך הטיפול.

כתבתן בדרך מדויקת וברורה, המסייעת הן בהדרכת המטפלים והן בהבנה מעמיקה של שלבי הפרוטוקול.

מעריכה מאד את השיתוף בחומרים החשובים הללו.

תודה רבה! מוקירות ומעריכות כל כך את תגובתך. מזמינות אותך להביא שאלות ודוגמאות לשלב 4 כדי שנעמיק בהן יחד לפני המעבר לשלב 5.

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.