| שלום, השבוע אנחנו בוחרות להמשיך ולהעמיק בשלב 7, והפעם אנו דנות בשלב הסגירה, כאשר העיבוד מסתיים. זהו שלב חשוב מאחר ואנחנו רוצים לעגן את השינוי החיובי, להחזיר את המטופל לקרקוע ובטחון, לעזור לו לעכל את המשמעויות והתכנים שעלו בעיבוד, ולהכין אותו בצורה מוגנת וברורה להמשך החיים היומיומיים והטיפול. לאחר שהעיבוד הסתיים והמצוקה ביחס לזיכרון פחתה באופן משמעותי, כלומר הSUD = 0 או אקולוגי, voc= 6 או 7, וסריקת הגוף נקייה, המיקוד עובר מהמשך עבודה על הזיכרון עצמו אל עיגון והטמעה של השינוי שהתרחש. זה שלב משמעותי המאפשר לנו להסתכל ביחד עם המטופל על הזכרון מפרספקטיבה אחרת. אנו מסייעים למערכת של המטופל להשלים את תהליך האינטגרציה של החומר המעובד, סנסורית, קוגניטיבית, רגשית וגופנית, כך שהזיכרון שעבר עיבוד ייקלט כרשת מידע מעודכנת, מותאמת ויציבה יותר. עכשיו, תשומת הלב אינה להפחתת מצוקה, אלא לחיבור של הקוגניציה החיובית והחוויה הגופנית החדשה אל הנרטיב העצמי של המטופל ואל חיי היום‑יום שלו. בהיבט של רה־קונסולידציה, שלב 7 מהווה מרחב שבו הזיכרון, לאחר שעבר אקטיבציה ועיבוד במפגש, "נכתב מחדש" ומתייצב בתצורה מעודכנת. באמצעות שיקוף, ארגון מילולי, שימוש בדימויים, העברת "לפני–אחרי" והפנייה מודעת למשאבים וליישומים עתידיים, המטפל תומך בתהליך שבו הזיכרון חדל להיות מוקד טראומטי ומוטמע כזיכרון אינטגרטיבי יותר, בעל משמעות חדשה ופחות טעונה. כך, השלב הזה מאפשר: - עיגון של השינויים שהתרחשו במהלך העיבוד.
- קישור בין הרשת החדשה לבין זהות, יחסים ודפוסי תגובה עדכניים.
- יצירת תנאים אופטימליים לרה־קונסולידציה: הזיכרון נשמר מחדש בצורה המגלמת את העדכון שנוצר בעבודה הטיפולית, ולא את התצורה הטראומטית הקודמת.
תחושה של הישג אופפת הן את המטופל והן את המטופל, ואנחנו מתפנים לבחון את השפעות העיבוד. נשאל את המטופל - איך זה בשבילך שהצלחנו לעבד את האירוע? עם מה אתה יוצא עכשיו מהפגישה? מה למדת על עצמך? יכול להיות שנרצה לשתף במחשבות ובתובנות שלנו, שאולי עלו תוך כדי המפגש ומרגישות לנו רלוונטיות גם כרגע. אפשר אולי לקשר לעיבודים קודמים או לתבניות ששמנו לב אליהם. כך אומרת מטופלת: "אלה דברים שאני מתעסקת אתם ביומיום. הטיפול עושה עבודה טובה. אני מבינה איך ההתמודדות שלי בהווה קשורה לחויות ילדות שעברתי, ואיך אני רוצה לראות את עצמי בעתיד. בעזרת המפגשים שלנו אקבל את האומץ". כדי לחזק את האינטגרציה, ולא רק לעשות "סגירה טכנית", אפשר להשתמש ברעיונות שהוצגו בניוזלטר הקודם וגם אפשר - לייצר חוויה מתקנת התקשרותית: מטופלת שסיימה עיבוד של אירוע עבר סביב פחד שהרגישה, אומרת בשלב 7 – "זה מתיש, וגם משחרר. הכל רפוי" כשאני מסכמת את הפגישה ומקריאה גם את המשאבים שעלו, היא מגיבה "מגניב". אני מרגישה שיש עוד משהו לא גמור, וכדאי להתייחס גם לילדה. מטפלת: "מה היית רוצה לעשות/להגיד לילדה?" המטופלת עונה: "מותר להגיד שמשהו מפחיד... אני מבינה שמשהו בתיווך, בקול המבוגר הזה המרגיע וברור, היה חסר. קרה דבר לא נעים, ואנחנו מטפלים בזה. וכמובן לתת חיבוק". לאחר bls היא מדווחת על תחושה קלילה יותר. לעגן את התחושה החיובית: להזמין את המטופל לומר בקול את הPC : "אני בטוח עכשיו", "יש לי כוח", להפנות את תשומת הלב לגוף, ולהוסיף bls קצר איטי, ואולי גם להוסיף לזה מלה/משפט כמשאב עתידי. תסריט עתידי: להזמין את המטופל לדמיין מצב עתידי שבו יוכל להתמודד בדרך חדשה/ או עם הקוגניציה החדשה, למשל, בדוגמא הבאה: מטפלת: “בוא נדמיין מצב קטן מהחיים: אתה נוהג בלילה, ופתאום רואה אורות חזקים במראה. פעם זה היה מפעיל אותך מאוד. איך אתה מדמיין את עצמך מגיב עכשיו?”
מטופל: “אולי עדיין אתכווץ לרגע, אבל אז אזכיר לעצמי שאני בטוח, אקח נשימה, ואמשיך לנהוג רגיל.”
מטפלת: “שים לב איך המשפט ‘אני בטוח עכשיו’ עובד שם, בזמן אמת. איך הגוף שלך מרגיש כשאת/ה רואה את הסצנה הזו ככה?”
מטופל: “יותר רגוע. יש קצת מתח, אבל זה לא משתלט". חיזוק תחושת הישג וסובייקטיביות: להזמין את המטופל לבדוק “מה הכי מפתיע אותך במה שקרה היום בעיבוד?” או “אם היית מסביר/ה למישהו מה השתנה בפנים – איך היית מתאר/ת את זה במילים שלך?" כך אומר מטופל בסיום העיבוד כשהוא מתבונן על התהליך הטיפולי "מעניין איך זה פתאום התהפך, ויכולתי לראות את זה בצורה חיובית". | 
