אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

ובואו נעמיק עוד קצת על שלב 8

לעתים, המטופל עונה שהוא "לא זוכר על מה עבדנו בפעם הקודמת". לעתים זו סתם שכחה, כי המטופל המשיך הלאה בזרם החיים. לעתים זה יכול להעיד על הימצאות של הימנעות או דיסוציאציה. המטפלת צריכה לשאול את עצמה ממה המטופל מנסה להימנע בצורה גלויה או סמויה. יש משמעות לשאול בצורה ישירה על החוויה "איך זה היה לשתף אותי בזכרון שעבדנו עליו בשבוע שעבר, עכשיו".

במהלך הימים לאחר העיבוד, ערוצים אסוציאטיביים, שהופעלו במהלך הפגישה ישפיעו על המטופל, ותתכן אף הפעלה נוספת שתגרום לחזרה או החמרה של סימפטומים. המטופל יכול להימנע מלשתף בכדי לרצות את המטפלת. למעשה, עבודת הEMDR שעשינו, תפקידה היה להחזיר את מערכת עיבוד המידע האדפטיבי לפעולתה התקינה. אנחנו נרצה לבדוק אם פעילות כזאת התרחשה, כפי שהיא עשויה להתבטא בעוד זיכרונות, חלומות, מחשבות, רגשות, תחשות וכד'.

שלב 8 מאפשר למטופל לתת פידבק ולהגיד למטפלת מה לא הלך מספיק טוב בפגישה בצורה אינטרסובייקטיבית. כשיש ביקורת של המטופל על המטפלת, זה משמעותי עבור שניהם. חשוב שהמטפלת תאשר שהיא שמעה את הביקורת, תתקף ששמעה ושהיא מושפעת מכך. חשוב עבור מטופל להרגיש שהוא נשמע, מוכל ומשפיע. אפשר גם לעשות עיבוד על החוויה הזו, ולאפשר רגע של חוויה מתקנת עבור המטופל. אלו הם רגעים משמעותיים בהתפתחות הטיפול ובהחלמה של המטופל, רגעים המאפשרים צמיחה ושינוי בתוך קשר. אם המטופל מרגיש בטוח להביא את עצמו, בפגיעותו, ולהישמע, הוא לומד דרך חוויה שהוא יכול להשמיע את עצמו.

לדוגמא:

מטופלת: “אני רוצה להגיד משהו על הפגישה הקודמת… יצאתי ממנה קצת מתוסכלת. הרגשתי שהתקדמנו מהר מדי, ולא באמת שמתי לב עד אחרי הפגישה כמה הייתי מוצפת. ולא היה לי אומץ להגיד לך את זה אז.”

מטפלת: “תודה שאת אומרת את זה עכשיו. זה חשוב. זה נשמע כמו חוויה לא פשוטה.”

מטופלת: “כן… כאילו נסחפתי, ופתאום גיליתי בדיעבד שזה היה גדול עליי. ואני קצת כועסת עליך שלא עצרת אותי.”

מטפלת: “זה משמעותי לי לשמוע את זה, זה ממש נוגע בי, ואני מצטערת. זה חשוב לי לשמור עלייך בתוך התהליך, וכנראה לא שמתי לב מספיק לרמת ההצפה שלך. זה גם משמעותי עבורי, שאת יכולה לומר לי את זה.”

מטופלת: "האמת שזה היה או לא לבוא יותר, או לשתף מה אני מרגישה, והיות והגעתי, הבנתי שיש פה גם הזדמנות".

מטפלת: “אני גם מרגישה שזו הזדמנות. תהיי מוכנה שנעבוד על זה?"

מטופלת: “ זה מפתיע.. כי עד עכשיו עבדנו רק על זכרונות כואבים. אבל אני מרגישה שזה באמת יכול לקדם אותי. בדרך כלל, כשאני מעירה למישהו, או שמתעלמים מזה או שמיד מסבירים לי למה אני טועה. פה זה מרגיש… כאילו את באמת מקשיבה. זה גם מרגיע וגם קצת מוזר לי.”

כחלק מהעיבוד המטופלת מספרת: “בבית כשאמרתי לאמא שלי שמשהו כואב לי, היא הייתה אומרת שאני מגזימה. אז למדתי לא להגיד. וגם עם מפקדים בצבא, אם אמרתי שמשהו קשה לי, זה היה נתפס כחולשה. אז עכשיו להגיד לך ‘זה היה יותר מדי עבורי… זה מרגיש מסוכן.”

מטפלת שההערכה העצמית שלה מבוססת וממוקדת בהצלחה ופחות על מסוגלות עשויה לא לשאול לגבי השבוע שעבר בגלל פחד (לא מודע) לפתוח רגשית עבודה גמורה. האמת היא שהעבודה גמורה כשהיא גמורה. לשאול איך עבר השבוע ואיזה אסוציאציות עלו כתוצאה מהעיבוד היא דרך פשוטה לוודא שהטיפול מתקדם טוב. לא לעשות זאת מסכן את ההתקדמות שהמטופל עשה (Dworkin, 2005). כמובן, שבדיקת מדד ההפרעה (SUD) מאפשרת לנתב את המשך הטיפול בהתאם לצורך של המטופל.

שלב 8 מחבר את הפגישות אחת לשניה ומאפשר לתהליך לקרות בצורה רצופה ולא מקוטעת, ומאפשר לעשות עבודת חיבור. רשת הזיכרון שנשלפה ועובדה במהלך המפגש הקודם מתחברת לרשת הזיכרון במפגש הנוכחי ומתאפשרת התהוות של מארג רשתות זכרון המחברות ויוצרות אינטגרציה בין הווה לעבר ועתיד ובין המשאבים לכאב ומקורותיו.

לפעמים שלב 8 יזמן ביקורת או העברה שלילית - “זה לא באמת עוזר”, “אני לא משתנה”, “אולי כל הטיפול הזה שטויות”. בשלב 8 זה בולט במיוחד אם אין “שיפור דרמטי” כפי שהמטופל קיווה, או אם צפו תכנים חדשים כואבים.

לדוגמא:

מטופלת: "אני לא מרגישה שזה באמת עוזר. אני יוצאת מפה וממשיכה להרגיש אותו דבר. לפעמים אני חושבת שכל ה‑EMDR הזה לא בשבילי, ואולי כל הטיפול הזה פשוט לא עובד.”

מטפלת: “טוב מאוד שאת אומרת את זה פה, דווקא עכשיו.. זה נשמע כמו אכזבה וכעס – גם על הטיפול, וגם אולי עליי. אני רוצה שתדעי שאני שומעת את זה ברצינות, וזה כן משפיע עליי ועל איך שאני חושבת על העבודה שלנו.”

מטופלת:"באמת?"

מטפלת: "כן, באמת. זה נותן לי הזדמנות ללמוד ביחד איתך מה לא עובד לך מספיק טוב, ולנסות לכוון את התהליך יותר בשותפות. מה היית רוצה שיהיה אחרת? בקצב, בעומק, במה שאנחנו עושים בתוך העיבוד?”

מטופלת: “אולי… פחות מהר, ויותר זמן לעצור באמצע ולדבר מה קורה לי. לא ישר עוד סטים ועוד סטים.”

מטפלת: “זה פידבק ממש חשוב. אני מציעה שנקבע לנו מעכשיו ‘תחנות עצירה’ קבועות באמצע העיבוד, ונשתמש היום בחוויה הזו, שהצלחת להגיד לי ‘זה לא עובד לי כמו שאני צריכה’ ואני נשארת ולא נדחית – כמשהו שנעבד יחד. זו יכולה להיות גם חוויה מתקנת: את משמיעה את הקול שלך, ונשמעת, ואנחנו באמת משנות משהו באופן שבו אנחנו עובדות.”

ומה קורה אצל המטפל? תבניות של העברה נגדית בשלב 8

גם אצל המטפלת עולות תנועות רגשיות: לעתים צורך להיות “המטפלת המצילה”, “מי שתיקנה את מה שאחרים קלקלו”. או תסכול וחוויה של כישלון, למשל כשה ‑SUD נשאר גבוה, המטופל עדיין סובל, או חוזר שוב ושוב לנקודה דומה. חוסר בטחון יכול לעלות, ומחשבות שליליות כ “אולי אני לא מתאימה”, “אולי EMDR לא עובד”, או כעס סמוי על המטופל (“הוא לא מתמסר”, “היא לא עושה עבודה בין המפגשים”).

כאן נכנסת ההדרכה כמרחב חיוני לכמה פונקציות:

SUD שנשאר גבוה לא בהכרח מעיד על כישלון של הטיפול או של המטפל, אלא לעיתים על עומק הפגיעה, על הצטברות טראומות, אמונה חוסמת או על שלב מסוים בתהליך. בהדרכה אפשר לעזור למטפל להחזיר את הדיוק המקצועי: להסתכל גם על שינויים “קטנים” ומשמעותיים (ויסות, תפקוד, יחסים) ולא רק על דרוג הSUD.

בנוסף, בהדרכה אפשר לזהות את התבניות של המטפל, להבין אותן ולחשוב על דרכים אדפטיביות יותר להתמודדות.

לעתים, המטפל עלול לחוות הצפה: “השקענו כל כך הרבה ועדיין רע לו”. ללא הדרכה, זה עלול להוביל לשחיקה, רה-טראומטיזציה, ציניות או התרחקות מהמטופל. ההדרכה יכולה לספק החזקה למטפל עצמו, נרמול של חוויית חוסר האונים, ותזכורת שמערכת עיבוד המידע של המטופל היא זו שעושה את העיבוד, ואנחנו מלווים אותו.

שמירה על גמישות טיפולית ולא על “דבקות נוקשה בפרוטוקול” - כשהמטפל מרגיש מאוים (“אולי EMDR לא עובד”) הוא עלול להיאחז בפרוטוקול באופן נוקשה, במקום להתאים אותו לצרכים האמיתיים הנחשפים בשלב 8: עיבוד אכזבה, בניית ביטחון, תיקון יחסי אובייקט. בהדרכה אפשר לחשוב יחד:

1. האם נכון כרגע להמשיך בעיבוד אינטנסיבי או להאט?
2. האם נדרש יותר פוקוס על הקשר, על משאבים, על פסיכו‑חינוך וציפיות מהטיפול?
3. האם הביקורת של המטופל על הטיפול היא חומר לעיבוד, ולא “תקלה” שיש להשתיק?
4. אילו תבניות לא מעובדות של המטפל מתעוררות בתגובה למטופל?
5. אילו דיוקים אפשר לעשות בשימוש בEMDR עם המטופל בסיטואציה הנוכחית?

הגנה על המטופל מפני תגובה נגדית לא מודעת
כשמטפלת מרגישה כישלון, בושה או כעס ולא מעבדת אותם – הם עלולים “לחזור” אל המטופל בצורות מעודנות: פרשנויות ביקורתיות, האצה לא מותאמת, הימנעות מנושאים כואבים, או, מנגד, ויתור מוקדם מדי על טיפול.
הדרכה טובה תעזור למטפלת לזהות מתי היא מגיבה למטופל, ומתי היא מגיבה לפצע או לפחד שלה עצמה, ובכך להקטין סיכון לפגיעה חוזרת במטופל בתוך הטיפול.

לכן, בשלב 8, ההדרכה היא לא רק מרחב טכני ל”כוונון פרוטוקול”, אלא מרחב למטפלת עצמה: מקום שבו מותר להרגיש את חוסר האונים, הצורך להציל, הפחד מכישלון והכעס – לעבד אותם, להבין את מקורם, ולחזור לחדר הטיפולים קצת פחות לבד, וקצת יותר פנויה לפגוש את המציאות הנפשית של המטופל כפי שהיא, ולא כפי שהיא מפעילה אותו.

לפני כמה ימים פנתה אחת החברות במייל וביקשה שנשלח לה ניוזלטרים קודמים, זאת הזדמנות עבורנו להזכיר, בתחתית המייל אפשר למצוא קישור לספריית הניוזלטרים שלנו ושם כל מה שכבר כתבנו ושלחנו ובעבר. קצת כמו שלב 8 של הניוזלטר... חיבור בין הכתבים.

לסיכום, שלב 8 אינו רק תחנה טכנית בסיום המפגש, אלא מרחב רפלקטיבי חיוני שמאפשר לנו לוודא יציבות ובטיחות, לדייק את תכנית הטיפול, ולהעמיק את ההבנה שלנו את רשתות הזיכרון ואת צרכי המטופל לאורך הדרך.

  מחכות לראותכם, ההרשמה בעיצומה 10.2.26

יום הדרכה פנים-אל-פנים

משני צידי המראה, העברה והעברה נגדית בטיפול EMDR

היות וEMDR היא פסיכותרפיה ולא שיטה או טכניקה, העברה והעברה נגדית הם חלק בלתי נפרד ממה שקורה בחדר. ביום ההדרכה הקרוב נעסוק בנושא בהתמקדות על היחודיות והשוני של העברה והעברה נגדית בטיפולי EMDR. כמיטב המסורת יום ההדרכה יתקיים בצורה היברידית. מפגש אנושי עמוק - בחדרה, וחיבור טכנולוגי - דרך הזום. כתמיד, יום ההדרכה יוקלט ויהיה זמין לצפייה.

הבטיחו את השתתפותכם מידע נוסף והרשמה - כאן.

שלב 8 - השיתופים והמחשבות שלכן

ורד: תודה רבה דורית ונעמי, נהניתי לקרוא כמו תמיד ונתרמתי, הרחבתן על החשיבות של שלב 8 כשלב שהוא גם מסיים את הפגישה הקודמת וגם מהווה התחלה של הפגישה החדשה תוך שהוא שומר על הרצף וההמשכיות בין פגישה לפגישה, וכמה מגניב שזה בדיוק מה שמיצגת הסיפרה 8....

תודה גם על הדוגמאות מאירות העיניים (כרגיל) והשיר המקסים שאני מבינה שהפעם הוא פרי עטכן.

ורד יקרה, תודה על הפרגון המתמשך ועל חוכמתך, זה באמת מגניב החיבור בין האינסוף של הספרה 8 והמשמעות של השלב... ברגישותך הרבה זיהית גם את הכתיבה בשיר, אכן יצירה מקורית הפעם.

אסנת : איזו הקלה לקרוא את הניוזלטר הזה.
כמטפלת יחסית חדשה ב-EMDR אני ממש מזהה את עצמי בתיאור של ההימנעות. הרגשתי הרבה זמן ששלב הסיום הוא כמו מבחן קבוע שאני תמיד נכשלת בו. בכל פעם שהעיבוד לא נסגר “מושלם” הייתי יוצאת עם תחושת פספוס ואפילו בושה, כאילו עשיתי משהו לא נכון.

הדרך שבה תיארתן את הסיום כחלק טבעי, גמיש ואנושי של התהליך ולא כציון או יעד קשיח, ממש הורידה ממני משקל. זה נותן לי רשות לנשום, להיות עם המטופל במקום “להוכיח ביצוע”, ולהבין שגם סגירה חלקית יכולה להיות טיפולית ומיטיבה.

תודה על מילים שעוזרות להפוך פחד מקצועי ללמידה אמיתית. אתן משאב חשוב בשבילי.

אסנת יקרה, תודה שכתבת לנו בכזאת כנות. אנחנו יודעת מנסיון שגם אנחנו הרגשנו ולפעמים עוד מרגישות כמוך. השותפות שלנו מאפשרת גדילה והתפתחות שבסופו של יום עוזרת למטופלים שלנו ועל הדרך גם אנחנו גדלות כמטפלות וכבני אדם. תודה לך על המייל.

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.