אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

צפירות מפלחות את האוויר, ואין מי שלא מזכירה לעצמה שהפעם זאת צפירה מסוג אחר, ימי הזיכרון הם מועדים של מפגש עם האבל הלאומי והפרטי שלנו והם יכולים להיות כל כך מציפים.

בחרנו להעמיק הפעם בפרוטוקול EMDR בעבודה עם יגון ואבל של חברנו היקר Roger Solomon, רוג'ר הוא מטפל EMDR בכיר וותיק, מהפמליה המקורית של פרנסין שפירו, יהודי יקר שביקר בארץ פעמים רבות ופיתח פרוטוקול חשוב לעבודה עם הנושא.

אובדן של אדם קרוב הוא חלק בלתי נמנע מהחיים. רוב האנשים מצליחים לעבור את תהליך האבל באופן טבעי לאורך זמן. עם זאת, לעיתים האבל מסתבך כאשר קיימים מרכיבים טראומטיים הקשורים לאובדן כגון מוות פתאומי, תחושת אשמה, תמונות קשות הקשורות למוות או תחושה שלא נפרדו כראוי. במקרים אלו החוויה עשויה להישאר "תקועה" ברשת הזיכרון ולמנוע מתהליך האבל להתקדם.

מטופלת צעירה אשר עברה לידה שקטה מתארת את התמונה שעולה לה שוב ושוב במחשבות ובחלומות "אני מחזיקה את התינוקת המתה שרק נולדה וחושבת שוב ושוב, מה עשיתי לא בסדר, למה זה קרה ולמה לא הלכתי להיבדק כשחששתי".

מטופל שאיבד את הבן ב7 לאוקטובר הולך לקבר כמעט כל יום ויושב שם ובוכה. הוא אומר "אני לא יכול להשאיר אותו שם לבד באדמה, כשאני לא הולך הוא נשאר שם לבד, הוא בטח מפחד כל כך, אז אני אומר לו - אבא כאן, אבא לא עוזב אותך יותר אף פעם".

הפרוטוקול של Roger Solomon לעבודה עם אבל ואובדן מתבסס על מודל AIP ומבחין בין האבל הטבעי לבין מרכיבים טראומטיים בתוך האבל.מטרת הטיפול אינה "להעלים" את האבל אלא לאפשר עיבוד של רגעים טראומטיים או תקועים הקשורים לאובדן.

העבודה הטיפולית כוללת בדרך כלל:

1. זיהוי מרכיבים טראומטיים

הטיפול מתמקד בחוויות ספציפיות הקשורות לאובדן, כגון:

• הרגע שבו נודע על המוות
• רגעי הפרידה
• תמונות קשות מהמוות או מהלוויה
• תחושת אשמה או מחשבות של "יכולתי למנוע את זה"

חוויות אלו מעובדות באמצעות הפרוטוקול הרגיל של EMDR.

המטופלת הצעירה מספרת על הימים האחרונים לפני הלידה והתהליך, אנחנו מעבדות את התמונה החודרנית של התינוקת המתה והמחשבה שהיתה צריכה ללכת מוקדם יותר להיבדק. (פרוטוקול סטנדרטי). במהלך העיבוד היא נזכרת שהתינוקת היתה מלאה בצקות ושהיא יודעת מהנסיון המקצועי שלה עצמה כפיזיותרפיסטית שהמשמעות של כך היא שהתינוקת נפטרה כבר ימים רבים לפני, כך שגם אם היתה הולכת להיבדק קודם, סביר להניח שהתוצאה היתה זהה. במהלך העיבוד הגוף הולך ונרגע, בכי שמתפרץ נרגע והיא מדווחת על תמונה חדשה - בעתיד היא שוב בחדר לידה, הפעם העריסה לידה מלאה והיא מאושרת יחד עם הבת שלה הגדולה והתינוק או התינוקת החדשים. במפגש הבא היא מספרת שהחלה לעשות בדיקות לקראת הריון נוסף.

2. עיבוד רגשות אשמה או אחריות

תחושות של אשמה הן שכיחות במצבי אובדן. העבודה כוללת זיהוי של האמונות השליליות הקשורות לאחריות או אשמה ועיבודן במסגרת הפרוטוקול.

האב השכול מביא לטיפול תמונות של הבן ויחד אנחנו מעבדים (פרוטוקול סטנדרטי) את הישיבה היומית מול הקבר, שבה הוא מרגיש אשם שהשאיר את הילד לבד ולכן הילד נהרג. NC נכשלתי בלשמור עליו, אני לא אבא PC עשיתי הכי טוב שיכולתי בלגדל אותו. VOC=4 הרגש: יגון, צער, כאב, אשמה, אכזבה. SUD=9 תחושת גוף: מועקה וכבדות בחזה, הנשימה תקועה. תוך כדי הסטים, מתחילים לעלות עוד ועוד זכרונות מהילדות של הבן, טיול הבר מצווה שעשו יחד וארוחת השישי האחרונה שחלקו. האבא מצליח להתבונן במבט שמאז השביעי באוקטובר לא היה לו, הוא מחייך ואומר - "כל כך מתאים לו ללכת ככה, גיבור שלי" ונושם נשימה עמוקה וארוכה. הSUD יורדים ל 4 והוא אומר "לא נראה לי שלא יכאב לי, זה כמו גדם בלב שלי המוות שלו". העיבוד ממשיך ועולים עוד ועוד זכרונות של חיבור וקרבה לצד גם תקופות מאתגרות שבהם היתה דאגה או כעסים. לקראת סוף המפגש SUD=2.5.

3. חיזוק הקשר הפנימי עם הנפטר

לאחר עיבוד המרכיבים הטראומטיים, העבודה יכולה לעבור לשלב אינטגרטיבי יותר הכולל חיזוק הזיכרונות החיוביים והמשמעות של הקשר עם האדם שנפטר.

מטרת הטיפול אינה למחוק את הזיכרון של האדם האהוב, אלא לאפשר לזיכרון להיות משולב באופן שאינו מלווה בהצפה טראומטית.

האב השכול מספר על תחושת כישלון, שלא הצליח למצוא מסר ראוי לשים על סטיקר לזכר הבן, כל כך כאב לו שלא היה מסוגל להנציח את הבן. הוא מרגיש שבכך שלא עסק בהנצחה אלא רק באבל, השאיר את בנו לבד. עכשיו כשהוא מצליח לזכור את הבן שהיה לו על גווניו השונים והוא מוצא את המסר המדוייק להעביר מבנו הלאה אל העולם. בשבוע שאחרי, הוא מביא לי כמה סטיקרים שהדפיס עם תמונת הבן וציטוט ש"מעביר אותו בדיוק כמו שכל מי שהכיר אותו זוכר".

איך מתחילים? – עבודה עם יגון ואבל

כאשר מטופל/ת מגיע/ה לטיפול סביב אובדן, חשוב להבחין בין תהליך אבל טבעי לבין מרכיבים טראומטיים המעכבים את האבל.

שאלות מנחות לבחירת נקודת הכניסה:

מהו הרגע הקשה ביותר הקשור לאובדן?
לעיתים מדובר ברגע קבלת הבשורה, ברגע הפרידה, או בתמונה קשה הקשורה למוות.

האם קיימת תחושת אשמה או אחריות?
מחשבות כגון: "יכולתי למנוע את זה", "לא הייתי שם בזמן"

האם יש זיכרונות או תמונות שממשיכים להציף?
כאשר יש חוויות חוזרות או מציפות, אלו לעיתים נקודות כניסה מתאימות לעיבוד.

לאחר עיבוד המרכיבים הטראומטיים ניתן לעבור לשלב אינטגרטיבי יותר הכולל חיזוק זיכרונות חיוביים והמשמעות של הקשר עם האדם שנפטר.

לדוגמא: מטופלת שאיבדה את אביה בפתאומיות מהתקף לב לפני כשנה. היא מדווחת שהיא "לא מצליחה להמשיך הלאה" וחווה פלאשבקים חוזרים של רגע קבלת שיחת הטלפון מבית החולים.

זיהוי נקודת הכניסה (The Entry Point) -המטפלת משתמשת בשאלות המנחות כדי למצוא את הזיכרון התקוע:

התמונה (Target): הרגע שבו היא רואה את צג הטלפון מהבהב עם המספר של בית החולים; אמונה שלילית (NC): "הייתי צריכה להיות שם" (אשמה/אחריות); אמונה חיובית (PC): "עשיתי כמיטב יכולתי בנסיבות הקיימות".;רגש: אימה וחנק; בגוף: לחץ חזק בחזה.

במהלך העיבוד, המטופלת עוברת דרך תמונות קשות מהלוויה ורגשות אשמה. העיבוד מאפשר לזיכרון "לנוע" מרשת הזיכרון הטראומטית המבודדת אל רשת הזיכרון הכללית. בסוף השלב, רמת המצוקה (SUD) יורדת מ-9 ל-0.

מעבר לאבל טבעי ואינטגרציה

לאחר שהרגע הטראומטי של שיחת הטלפון עובד, המטופלת מדווחת שהיא כבר לא רואה את צג הטלפון מול עיניה בכל פעם שהיא חושבת על אביה. כעת, עולה זיכרון אחר: טיול משותף שהם עשו בילדותה.

במהלך ההתערבות, המטפלת משתמשת ב-BLS איטי כדי להתקין ולחזק (Installation) את המשאב הפנימי של הקשר החיובי עם האב. בסוף התהליך, האבל קיים, אך הוא כבר אינו "טראומטי". היא מסוגלת לבכות מתוך געגוע ולא מתוך אימה.

חשוב לזכור,

מטרת העבודה הטיפולית בEMDR, אינה למחוק את האבל או להעלים את תחושת האובדן, אלא להסיר את ה"פקק" הטראומטי החוסם את זרימתו של אבל בריא וטבעי. תהליך העיבוד מאפשר תנועה חיונית מהתמקדות בטראומה, כלומר בנסיבות המוות ובזיכרונות המציפים מ"איך הוא מת" – אל עבר התמקדות בקשר, המדגישה את המשכיות החיים ואת הזיכרונות מ"איך הוא חי". בהתבסס על מודל AIP, הטיפול מסייע לרשת הזכרון לעכל ולעבד את המידע הטראומטי וליצור אינטגרציה, כך שהאובדן יהפוך לחלק נרטיבי מהסיפור האישי והעברי של המטופל, במקום חוויה חיה המתרחשת ב"כאן ועכשיו" בכל פעם שהזיכרון עולה.

אחד היתרונות בעבודת אבל, היא שבמהות אבל הוא תהליך טבעי והמוות הוא חלק מהחיים. מערכת עיבוד המידע שלנו מסוגלת להתמודד עם אבדן וגם כאשר האבל הוא פתלוגי ויש משהו תקוע, התערבות כמו EMDR עשויה להחזיר את המערכת לתפקוד תקין, עיבוד של מידע ושימורו בצורה אדפטיבית.

המתנה האדירה שמקבלים המטופלים היא היכולת להחזיק את האדם שאיבדו באופן שלם הכולל לא רק את האבדן אלא גם את החוויות והחיים שהיו.

ביהדות יש ביטוי שאומר שלאחר שנת האבל "מצווה שישכח המת מן הלב" בכוונה שיש לשכוח את העובדה שהאדם האהוב איננו ויש לזכור אותו בחיו. כשאנחנו יכולים לזכור את המתים באופן שכזה, אנחנו יכולים לזכור את החוויות הטובות שחלקנו, את החוכמה והידע שלהם והמתים שלנו הופכים למשאבים המזינים ותומכים בנו.

מבצע פסח כמעט נגמר - כל הקורסים הדיגיטלים שלנו בהנחה רק עד סוף אפריל.

לפרטים נוספים לחצו כאן

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.