| שוב יום שלישי, פעמים כי טוב! בניוזלטרים הקודמים סקרנו את שלבי הפרוטוקול, אבל העבודה שלנו לא שלמה כל עוד לא דברנו גם על התייחסות לשלושת מימדי הזמן של עבר, הווה ועתיד. זכרונות עבר – מהווים את ההסטוריה והשורש של הקושי / בעייה, מתי היא נולדה, מה קרה שם? טריגרים בהווה – מצבים / אנשים / מקומות שמפעילים את אותה רשת זכרון. תבניות עתידיות – איך האדם רוצה להגיב בדרך אדפטיבית יותר בעתיד. העבודה בהווה ובעתיד היא לא “תוספת יפה”, אלא חלק מהמודל עצמו. אם עובדים רק על זכרונות העבר בלי לטפל בהווה ובעתיד, ההכללה והיישום בחיים עלולים להיות חלקיים. בעבודת EMDR "רגילה" נתחיל בעיבוד של אירועי העבר. אולם, הורדת המצוקה ודירוג הSUD הם לא הפרמטרים היחידים להתקדמות בטיפול. חשוב שנבחן גם את רמת התפקוד של המטופלים בהווה, ואיך הם רואים את עצמם בעתיד. אם המטופלת בהווה עדיין נמנעת, מוצפת או מפרשת סיטואציות דרך המבט הטראומטי, או אם ההסתכלות העתידית שלה היא קטסטרופלית, והיא לא מצליחה לראות אפשרות של הצלה או בטחון בהמשך, ברור שיש עוד עבודה לעשות. החשיבות של עבודת הווה עבודת הווה חשובה, כי גם אחרי עיבוד יסודי של זכרונות, המטופלים יכולים להיתקע בדפוסים, תבניות והרגלים ישנים כמו למשל הימנעות, התפרצויות, דיסוציאציה. בפרט אם ממשיכים לפרש מצבים נייטרליים כמאיימים, או שממשיכים להיות מופעלים בהווה ע"י פלשבקים, סיוטים, תבניות יחסים לא יעילות. עבודת EMDR על אירועי הווה (טריגרים, סיטואציות קונקרטיות מהיומיום, מהזמן האחרון, חלומות, תגובות ב"כאן ועכשיו" בטיפול) עוזרת לנו לבדוק האם עדיין הזכרון טעון (residual charge), האם העיבוד שעשינו על אירועי העבר אכן שינה את התבניות הלא אדפטיביות ב"כאן ועכשיו" של המטופל? עבודה על אירועי הווה, לא רק עוזרת למערכת להפחית את עוצמת המצוקה, אלא גם עוזרת למערכת לייצר תגובה הסתגלותית חדשה ומותאמת. בנוסף, עבודה על טריגרים בהווה עשויה לחשוף זכרונות נוספים שלא עלו בשלב תכנון הטיפול (שלב 1) ו/או אמונות ליבה או אמונות חוסמות שעדיין מקשות על ההתקדמות בטיפול. ואיך נעשה את זה בפועל? נזהה טריגרים יומיומיים ונחפש דוגמא מייצגת כדי שנוכל לעבד (שלבים 3-7). למשל, עבודה עם תחושות גוף או תגובה בהווה. נבחר תמונה המייצגת את החלק הכי לא נעים של התגובה בהווה יחד עם VOC, PC, NC, רגש, SUD ותחושת גוף (שלב 3). באמצעות BLS נאפשר תהליך אסוציאטיבי של מחשבות, רגשות, תחושות, זיכרונות, אמונות, סיפורים וכו' (שלב 4). כאשר המצוקה תגיע לSUD=0 נעבור להתקנת מחשבה חיובית PC (שלב 5) וסריקת הגוף (שלב 6). סיכום העבודה (שלב 7) יכול לבחון לא רק את הישגי העיבוד אלא גם את הציפיה והתפיסה של המטופל לגבי איך יתמודד עם הטריגר בימים הקרובים. כאשר יש מספיק זמן, כדאי להוסיף לעיבוד הטריגר גם עבודת עתיד שבמהלכה נבקש מהמטופל "להחזיק" את הPC ולדמיין את עצמו מתמודד בצורה אדפטיבית עם הטריגר. | 
