הורים יקרים

בס"ד פרשת "בהעלותך"

"על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו"
פרשתנו פותחת את תקופת המדבר של בני ישראל. תקופה קשה רצופת נפילות רוחניות כמעט לכל אורכו של הספר. פרשיות "המתלוננים" , "המתאווים" , "התרים את הארץ" , "המעפילים" , "קורח ועדתו" , "תלונות המים" "ההליכה אחרי בנות מואב" וההיצמדות לבעל פעור. ארועים שהקורה אותם עומד ושואל את עצמו האם "לילד הזה התפללנו"? מה זכותו של העם הזה? מהי מגמתו?

ובאמת במבט ראשוני התמונה המצטיירת קשה מנשוא. אולם "הספרונו" בא ומלמד אותנו להרכיב משקפיים אחרות. להביט על המציאות לרוחבה ולא רק להישיר מבט לאירועים מקומיים יהיו קשים ככל שיהיו.

וכך מובא בספורנו בפרק ט':

'ספר זכותן של ישראל על לכתם אחריו במדבר:
ראשונה - שהיו חונים במקום אע"פ שהיה מקום תוהו ילל ישימון.
שנית - ממתינים זמן ארוך אע"פ שהיה מקום רע מאוד.
שלישית - לפעמים הייתה חניתם במקום נאות להם ולמקניהם. מכל מקום, 'על פי ה' יחנו' - לא מאהבת אותו המקום, 'ועל פי ה' יסעו' - אף על פי שהיו נוסעים מאותו המקום הטוב.
רביעית - היתה חניתם זמן בלתי משוער באופן שיהיה לילה בלבד, שהוא זמן בלתי מוכן ומספיק לצרכי חניה ולצרכי המסע.
חמישית - סיפר שבקצת אלה הזמנים לא היה להם פנאי לסדר ענייניהם ועניני מקניהם ובקצתם כבר הכינו וסידרו וכמו רגע היו מסתלקין תכף והורסים כל הכנותיהם. 'על פי ה' יחנו' - גם בזמן הקצר בלתי השגת סידור עניניהם, 'ועל פי ה' יסעו' - בהעלות הענן גם אחר הזמן הארוך שכבר סדרו שם כל עניניהם'.

ובסיומו של הספר בפתיחת פרשת מסעי חוזר הספרנו ואומר:

"אלה מסעי." רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ:'

הספרנו טוען כי אותן פרשיות קשות שציינו בפתיחת מאמרנו עטופים משני צידיהם ,מלפנים ומאחור בזכותו של עם ישראל. ההליכה היום יומית אחרי הענן –הקב"ה , ההתמדה , ההתמודדות בשגרה הייתה ללא שאלות. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו.

דבר זה אינו מובן מאליו. בני ישראל הצביעו ברגליים והלכו אחרי הקב"ה במסירות והתמדה. האירועים הקשים מתגמדים לעומת השגרה הסיזיפית , המפרכת והשוחקת.

שעור גדול מלמדינו הספורנו במבטינו על עם ישראל , בלימוד זכות ובעין טובה וישרה.

שבת שלום ומבורך

הרב רפי טוויל