"כובע טמבל": דו-שבועון לענייני נוסטלגיה, היסטוריה ומורשת עם ישראל בארצו
גייזי שלום, התקופה של החודשים האחרונים לפני הכרזת המדינה הייתה אולי מהמרתקות בתולדות ישראל: מצד אחד - ההכנות הקדחתניות לבניית המדינה היהודית, ומצד שני - המלחמה היום יומית נגד המתקפות הערביות המאיימות לקטוע הגשמתן של כל התוכניות הנמצאות בפיתוח מואץ. ברקע - מפעל העלייה - הצורך להביא עוד ועוד ניצולי מחנות ההשמדה לחוף מבטחים, וההתמודדות היום יומית של רבים מהם עם האבל, השכול והאובדן.
גם השבוע "צללנו" אל מעמקי עיתונים מצהיבים, כדי להביא לך גייזי מעט מהמאורעות שהתרחשו כאן, בדיוק השבוע לפני 70 שנים.
התכנים מתפרסמים במקביל מדי שבוע במוסף "שישבת" (עורך: ברוך רון) של העיתון "ישראל היום", והחל מיום שישי הזה גם בפינה שבועית שאגיש ברדיו (רשת ב'), בתוכנית "שישי אישי עם משה טימור" .
עורך ראשי, אתר נוסטלגיה אונליין גייזי , באפשרותך לסייע לנו על ידי העברת מגזין זה לחברים ולבני משפחה.
כמו כן להזכירך, הכנת המדור "70 שנים אחרי", כמו גם כל שאר פעילויות "המועצה לקידום המורשת - מתבצעת בזכות תרומות של משפחות ויחידים. כל תרומה מסייעת!! לפרטים - כאן
מגזין "כובע טמבל" נשלח השבוע ל ל201,231 מנויים
"ההכנות להקמת המדינה - בכל תוקפן!!! כך הודיע דובר הסוכנות והוסיף: "המאורעות לא הפריעו ולא יפריעו את כינון המדינה"
עיצוב הכרזה: סטודיו האחים גבריאל ומקסים שמיר. באדיבות יורם שמיר.
במסיבת עיתונאים שהתקיימה בירושלים ב8.1.1948, השבוע לפני 70 שנים, פירט דובר הסוכנות בדבר ההכנות המתקיימות במרץ רב, לצרכי הקמת המוסדות הנדרשים למדינה היהודית.
מתברר שהרעיון המרכזי העומד בתוכנית הקמת מוסדות השלטון מתבסס על הקביעה שיהיו 15 מיניסטריונים (משרדי ממשלה) שונים, אם כי לא נקבעו עדיין כולם. עניין העלייה זוכה למקום נכבד ברשימת המטלות המיועדות למוסדות המדינה, ומתקיימים דיונים בנוגע לשיתוף פעולה צפוי בעניין זה בין מוסדות המדינה לבין הנהלת הסוכנות והוועד הפועל הציוני. חשיבה רבה מוקדשת לתכנון המיניסטריון לפיתוח הארץ, ועל פי התוכנית המסתמנת תחולק הארץ ל4 מחוזות, ובכל מחוז יהיו כמה נפות.
דגש ניתן לפיתוח משטרה עברית: וועדה מיוחדת יושבת על המדוכה ותפקידה להעלות על הכתב ולהמציא תוכנית מפורטת למבנה המשטרה היהודית. ייתכן שהמשטרה תהיה חלק מיניסטריון הפנים, אך אין לגבי עניין זה החלטה מוגמרת עדיין. כבר כעת נפתחו כיתות לימוד ומועברים שיעורים לעובדי משטרה במחלקות שונות, כולל מחלקות החקירה. נעשות גם הכנות להקמת מיניסטריון "המגן לביטחון המדינה", מתוך מגמה להפוך את כוחות המגן למליציה ואח"כ לצבא של המדינה.
על כל עבודות פיתוח מוסדות המדינה מפקחת "וועדת מצב" ובה חברים נציגים מהנהלת הסוכנות והוועד הלאומי, וביניהם ד. בן גוריון, ג.מאירסון, א. קפלן. ועוד.
דוד בן גוריון גולדה מאירסון (מאיר) אליעזר קפלן
ועדת המצב הקימה שלוש וועדות משנה ובכל אחת מהן מומחים לתחומם: וועדת המשנה א' עוסקת בענייני כלכלה, כספים, קרקע, חקלאות, מיסים מכס ועוד. וועדת משנה ב' פועלת בענייני תחבורה ומשטרה ואילו וועדה ג' מתמקדת בענייני עבודה ועליה.
כמו כן הוקמה מועצה משפטית שבודקת את כלל החוקים הקיימים בארץ ישראל ומידת התאמתם לחוקת המדינה המתוכננת.
וועדה מיוחדת נוספת ולה לא פחות מ14 וועדות עזר נקראה "וועדת המוסדות לענייני ירושלים" ובהן נידונים כלל ענייני העיר, כגון מוסדות תורה תרבות, מדע מסחר ותעשייה, קרקע ושיכון, ועוד. הסיבה לריבוי וועדות העזר בוועדה זאת קשורה בעובדה שעיריית ירושלים, שהייתה מושתתת על מנהלי אגפים יהודים וערבים - התפוררה למעשה במהלך חודש דצמבר, והיה צורך בגוף שייקח על עצמו את ניהול כלל ענייני העיר.
בניין "סנסור” כיכר ציון: מקום משכנה של "וועדת המוסדות לענייני ירושלים"
עיר העתיד של הנגב - או מיזם שרלטני? השם יפה, החזון גדול - אבל משהו כאן לא מריח טוב...
במשך החודשים האחרונים של שנת 1947 ותחילת 1948 הוצפו כל העיתונים העבריים במודעותהמציעות לקוראים לרכוש אדמה בעיר עתידית העומדת לקום בנגב, "ניר אבות". השטחים המוצעים למכירה נמכרים על פי אמת מידה בשם "פיק", וגורמים רבים, בשמות שונים, מציעים למי שמעט מצלצלין מצויים בכיסו להגשים חלום בערבות הנגב.
העיתון "דבר" החליט לחקור מי עומד מאחורי המיזם השאפתני הזה, וכך כתב סופר "דבר" השבוע לפני 70 שנים, ב12.1.1948: "....ניר אבות, שם יפה להפליא! גם שם מושך, וגם עיר העתיד של הנגב. מה יכול להיות חשוב יותר? גם אני קראתי את כל המודעות על מכירת מגרשים בעיר העתיד הזאת, ומאחר והנושא הפך לשיחת היום אצל חלק ממכריי, ולאחר שביררתי ומצאתי שאף אחד מהם (כולל אלה שרכשו "פיקים" בעיר המובטחת) אינו מחזיק במידע משמעותי כלשהו בנדון, שמתי פעמיי למשרדי אחת מהפירמות, המציגות עצמן כ"מוכרות בלעדיות" של קרקעות בעיר העתיד המובטחת.
מייד עם כניסתי לחדר בקומת פרטר (קומת קרקע) ברחוב לילינבלום בתל אביב, שהוצג בפניי על ידי האדם היחיד ששהה בו כ"משרד המכירות הבלעדי לתל אביב של ניר אבות", החל הלה להמטיר עלי שפע של נתונים, פרטים, מספרים וכו'. במהירות כה גדולה הוא דיבר, עד שהחילותי לחוש בכאב דק המתפשט בצידי ראשי. מדי פעם הוא קפץ ממקום מושבו והניף ידו לעבר איזו מפה לא ברורה, שהייתה תלויה ברישול על קיר חדרו, ולפחות חצי תריסר פעמים חזר והזכיר לי ש "...לא פעם בעבר, כפי שוודאי ידוע לאדוני, נקנו אדמות בארץ ישראל ששוויין היה פרוטות, ואחר כך צברו הקונים עפרות זהב בעבור כל פיק שרכשו בזמנו. במיוחד צלחה דרכם של אלה, שהאדמה שרכשו בפרוטות זכתה לתוכנית בניין ערים, אוהההו... או אז חילקו את הנכס למגרשים מגרשים ומכרו אותם בנקל, תוך גריפת הון עצום לכיסם".
לאחר מכן הוא התיישב על כסאו החורק, התנשף קמעה, הביט בי במבט משתומם של הכיצד אינני שולף המצלצלין תיכף ומייד ורוכש את כל מלאי הקרקעות שנותרו בידו - שכן, הוא גם טרח להזהיר אותי ש"המלאי הולך ואוזל במהירות".
עניינו של איש המכירות בי כלקוח פוטנציאלי נעלם כלא היה באותו רגע שפציתי פה ושאלתי מספר שאלות, סתם שאלות, כמו איפה בדיוק תמוקם אותה עיר, האם קיים קושאן ("תעודת רישום קרקע") לכל "פיק" שמוצע למכירה, האם קיימת התחייבות לסלילת כבישים, וכו'. את כל שאלותיי פתר במלמול חסר פשר, תוך הנפת יד כאילו מבקש הוא לסלק זבוב טורדני שנחת והתיישב לו על קצה אפו.
רק על עניין אחד ששאלתי ענה משום מה בהתלהבות, כששאלתי האם קיימת תוכנית להקמת מוסדות ציבור ושירותים בעיר. "בוודאי", ענה לי, תוך עווית פרצוף שביטאה עד כמה מוזרה היתה שאלתי, לדעתו. "יהיה אפילו סינמה!", כך אמר, ואז קם ממושבו, התקרב אלי ולחש - למרות שרק שנינו היינו בחדר - שאם אזדרז יוכל לארגן לי "פיק" אחד או שניים, ממש בקרבת בית הקולנוע.
אנשים שיש להם כסף ורוצים להתעשר בדרך הקלה, רואים אולי בדמיונם תל אביב שנייה סואנת ויפה עם שדרות רוטשילד מוריקות ועטופות צל, אי שם במרחבי הנגב השוממים. אשרי הרואה את הנולד!.... אינני יודע איך תיגאל אדמת הנגב השוממה, אך דבר אחד ברור ונהיר לי מאוד – אני לא אהיה בין גואליה".
לנוכח המהומות - האם יהיה שינוי בהחלטת החלוקה? לא אבדה תקוות הבריטים להמשיך ולהשפיע במזרח התיכון
סופר "דבר" בלונדון ש. לונברג מדווח ב9.1.1948 שבלונדון מתפתחת התקווה הקרויה בפי הדיפלומטים המקומיים "צד שלישי": מאחר ושני הצדדים – היהודי והערבי בארץ ישראל אינם מצליחים להגיע להבנה ורגיעה - תישאר השליטה בארץ ישראל בידי "צד שלישי", זה של הבריטים, והכול מתוך רצון בקרב חלק מחברי הפרלמנט הבריטי לראות את בריטניה ממשיכה להפעיל השפעתה בארץ ישראל, כמקודם.
חוגים בעלי השפעה בבית הנבחרים הבריטי ציפו שלא יושג רוב של שני שלישים כפי שאכן קרה בפועל בעניין ההחלטה על חלוקת א"י. וכעת, ובשל אירועי הדמים המתרחשים בארץ ישראל מדי יום ביומו, סבורים חוגים אלה שבארה"ב כבר הבינו שמעשה האו"ם היה משגה ואמריקה תקבל כעת ברצון מאמץ בריטי חדש שבו יטרפו הקלפים לטובת בריטניה בבאו לקדם רגיעה ושקט בשטחי ארץ ישראל.
גורמים שונים משמיעים לאחרונה את דעתם שבריטניה עושה כל מאמץ כדי לחמם את האווירה בארץ ישראל והכול לשם מניעת חלוקת הארץ ואובדן בסיסה החשוב שם. גורמים במוסקווה למשל מאשימים את לונדון בכך שהיא עומדת לצד הערבים בארץ ישראל, במגמה לייצר אווירה שאומרת שתוכנית החלוקה אינה הניתנת ליישום ויש לחשוב על תוכנית אחרת. העיתון "טרוד", בעל החשיבות וההשפעה ברוסיה, פרסם שתוכניתה של בריטניה היא להציע במקום תוכנית החלוקה תוכנית ליצירת "סוריה גדולה", שבה ייכללו שטחים גדולים מחוץ לארץ ישראל ושלבריטניה תהיה בהם השפעה ישירה, בעיקר בשטחים הנרחבים בהם קיימים אוצרות נפט עצומים.
"המדור לחיפוש קרובים" מגביר פעילותו.
בשבועות האחרונים מאז החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה מורגשת התגברות ניכרת במספר הפניות של תושבי הארץ למדור לחיפוש קרובים, מתוך רצון לאתר קרובי משפחה. התחושה שהנה הנה עומדת לקום המדינה היהודית יחד עם התגברת העלייה הלגאלית של בעלי סרטיפיקטים ("אשרת עלייה") מחישים רבים לכתוב ולבקש את עזרת המדור, עד שפרסום מודעות של חיפוש קרובים הפך לתופעה יום יומית בעיתונות העברית בארץ ישראל, בשבועות האחרונים של דצמבר 1947 ותחילת שנת 1948.
חיפוש קרובים היה מפעל לאיתור מכרים בני משפחה וחברים, שהוקם ביוזמת הסוכנות היהודית לאחר תום מלחמת העולם השנייה, במטרה לחבר בין אנשים שאיבדו קשר במהלך השואה והמלחמה. משפחות התפרקו, חלקי משפחות נספו בשואה, ברחו נעלמו עקרו ונפוצו לכל עבר, והשאלה שעמדה במרכז חיי כל אלה שנותרו בתום הזוועות הייתה – מי נשאר בחיים???
מחפשי הקרובים פנו בכתב למדור לחיפוש קרובים שהיה במשרדי הסוכנות בירושלים. הפניות כללו את פרטי האנשים שיש לחפש ופרטים אודות הפונה. כל פנייה מוספרה ולאחר מכן הופצה במספר אמצעי תקשורת שעמדו לרשות הסוכנות בזמנו: ראשית – בפינה יומית בשם "המדור לחיפוש קרובים" ששודרה ב"קול ירושלים" (בתמונה) של המנדט הבריטי (ולאחר הקמת המדינה ב"קול ישראל"), ומקביל ברדיו "קול ציון לגולה", שהייתה תחנת שידור של הסוכנות היהודית ששידרה לאירופה בעברית וביידיש.
מודעות המדור פורסמו כאמור בעיתונות העברית, וכן בעיתון "לקרוב ולרחוק" שפרסם מדי שבוע ארגון "וועד ההצלה" של הסוכנות היהודית, וגם ב"פנקסי הניצולים" שהערך הדפיס והפיץ המדור לאיתור קרובים, שהכילו שמות של אנשים ניצולים ששרדו את מחנות ההשמדה.
מעל למיליון פניות התקבלו במדור בשנות פעילותו, לא ידוע כמה מהן נענו וכמה קרובים אותרו באמצעותו. במהלך השנים הפך המדור, מעצם העובדה שהוא נגע בחלק מרכזי בהווית ההתגבשות של עם ישראל בארצו – לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, ואוזכר בעשרות ספרים, סרטים, שירים, הצגות וזכה אפילו להתייחסות הומוריסטית על ידי להקת כוורת בשירה – "המגפיים של ברוך": "כשפנה חסר אונים, למדור חיפוש קרובים, התרגז עליו פקיד הקבלה"....
הצרכנייה - פריטים שהיו אז
קופסאות פח
בזמנים ההם, לפני המצאת הפלסטיק ומוצריו – חלק גדול ממוצרי המזון לסוגיו נארזו ושווקו בקופסאות מפח. היו אלה קופסאות צבעוניות עם ציורים נאיביים או הטבעות צבעוניות על חלקן החיצוני, בהן נארזו ונמכרו שוקולד, וופלים, בייגלה, טבק, שמן, קפה ובעיקר סוכריות מסוגים ומינים שונים.
מאחר ולקופסאות הפח היה מכסה רב פעמי נעשה בהן שימוש משני על ידי בני הבית, לאחר התרוקנות הקופסא מתכולתה, וזאת לצרכי אחסון "אוצרות" פרטיים, עפרונות, כסף, גולות, מסמכים ועוד.
עם השנים נעלמו קופסאות הפח מחיינו ואת מקומן תפסו קופסאות מחומרים מתכלים שונים, בעוד שקופסאות הפח, במיוחד אלה הצבעוניות שנותרו במצב טוב - הפכו לפריט אספנים נחשק.
צילום: ארכיון אתר "נוסטלגיה אונליין"
בשולי החדשות - השבוע לפני 70 שנים
"קחו למשל את טרומפלדור"....
העיתון "הבקר" מדוח ב7.1.1948 על מכתב שהגיע ל"מרכז המפקד לשירות העם", שנשלח על ידי בחור בן 22 שנפסל לגיוס:
"... אני בריא בגופי! אמנם בידי הימנית חסרות כל האצבעות אך מאחר ואני שמאלי מבטן ומלידה אין חיסרון זה משפיע עלי, ואני מוכן ומזומן להתייצב ולהתגייס בכל רגע שתקראו לי.
גם אני רוצה להשתתף בהקמת המדינה היהודית העתידה לקום. קחו למשל את טרומפלדור, עם יד אחת הוא השתתף במלחמות עולמיות.
אני מקווה לקבל מכם תשובה משמחת בקרוב. אמנם אני עובד כעת בחנות ספרים אך ברגע שאשמע מכם – אעזוב הכול ואגיע במהירות".
. ("הבקר")
גייזי, גם תרומה צנועה מסייעת!! "המועצה לקידום המורשת" הינה עמותה ציבורית שלא למטרות רווח, עשרות פעילויותיה המגוונות לטובת שימור המורשת הישראלית ממומנות על ידי תרומות פרטיות בלבד, ללא כל תמיכה ממשלתית או מוסדית שהיא!
