"כובע טמבל" שבועון לענייני נוסטלגיה, היסטוריה, תרבות ומורשת עם ישראל בארצו
מלחמת המעמדות בבתי הקפה בתל אביב
1948: קפה "גינתי", בן יהודה 1 תל אביבי
ב22 לאוקטובר 1948 התייצבה בפני מ.פרלסון, המפקח על המזונות, משלחת מטעם "איגוד בתי הקפה בתל אביב", שביקשה לבצע בחינה מחודשת של פקודת המפקח בנוגע לדירוג מעמדות בתי הקפה בעיר, וקביעת מחירי השתייה בהם.
בראש המשלחת עמדו גוסטב רוזנברג, הבעלים של בית הקפה "רוול" שנפתח זמן קצר לפני כן ויחזקאל וינשטיין, שנודע לימים כ"חצקל איש כסית", (בתמונה) שדרש מהמפקח "לפרק את מבנה מעמדות בתי הקפה שנקבע בשרירות לב ללא כל התאמה למציאות בשטח", כדבריו. בזמנו, לכל בית קפה בעיר נקבעה דרגה, מדרגה ראשונה הנמוכה ביותר בה הותר לגבות עד 30 מיל לכוס קפה, ועד החמישית, שהוענקה לבתי הקפה המפוארים ביותר ששכנו בחזית בתי המלון שעל שפת ימה של תל אביב – שם גבו 55 מיל על כוס קפה.
"על שום מה ולמה", הקשה חצקל בפני המפקח "יוגבל בית הקפה "עטרה" למשל מהמדרגה השלישית בזכותו לגבות בעבור כוס קפה מקסימום של 40 מיל, לעומת חברו בעל הדרגה הרביעית, לו מותר לגבות עד 50 מיל בעבור אותה כוס הקפה בדיוק".
למרות, ואולי בגלל מלחמת העצמאות הקשה שמשכה כבר כמעט שנה, שגשגו בתקופה זאת של השבוע לפני 70 שנים עסקי בתי הקפה בתל אביב.
היה זה שיאו של תהליך שנמשך לכל אורך שנות ה40 והגיע לשיאו ב1948, תהליך שהחל כבר כעשור לפני כן, עם העלייה החמישית של ה"יקים" בני המעמד הבינוני החדש: אלה הגיעו רובם מאזורים אורבניים בגרמניה אוסטריה ופולין וביקשו להמשיך בארץ ישראל את אורח החיים האירופאי, בהם ביקור יומי מממושך בבית הקפה לא היה רק למטרת לגימה חפוזה של כוס קפה או כוסית אלכוהול, אלא כחלק בלתי נפרד מאורח חיים בו שולבו בבית הקפה בילוי לצד תרבות: לשם הגיעו כדי "לראות ולהיראות" בנוסף להאזנה למוסיקה מודרנית וקלאסית, צפייה בהופעות בידור וקברט, ריקודים סלוניים ו"פרלמנטים" חברתיים, בהם נוהלו שיחות בנושאים שברומו של עולם.
באוקטובר 1948 היה ניתן למצוא בתל אביב עשרות בתי קפה, מרחוב אלנבי בדרום דרך דיזנגוף ובן יהודה ועד צפון העיר, שרובם אופיינו בסגנון עיצוב חדשני ואלגנטי, שתוכננו והוקמו על ידי אדריכלים ומעצבים בעלי שם, רובם מגרמניה. מקומות פופולאריים כמו קפה פינתי, רוול, עטרה, כסית, בתיה, פילץ ועוד רבים, ששקקו מבוקר עד ערב בהמוני עם יחד עם סופרים, משוררים, אנשי תיאטרון פוליטיקה ובוהמה עברית, שחברו יחדיו בחיפוש אחר חברה בילוי ותרבות, במדינה שזה עתה נולדה והייתה בשיאה של מלחמה על חייה.
* תודה לשולה וידריך חוקרת תולדות תל אביב על הסיוע בהכנת הכתבה
1948: קפה "רוול" , רחוב דיזנגוף 111, תל אביב
הפרדסנים מחפשים פועלים בינוניים בלבד
פועלי בית אריזה ומיון פרי הדר, הרצליה.
השבוע לפני 70 שנים ניגשו הפרדסנים להכנות שנדרשו עבור עונת קטיף פרי ההדר המתקרבת ובאה: חתימת הסכמים עם משווקים, הכנת בתי המיון והאריזה, איתור קבוצות קטיף ופועלים לעבודות הפרדס השונות, ועוד.
דאגה גדולה התעוררה בלב הפרדסנים כשהגיעו, ב26.10.1948 , ידיעות מלונדון בדבר קשיים שנערמו בפני משלחת הפרדסנים שנסעה לבריטניה כדי לחתום על הסכם עם מיניסטריון התזונה הבריטי, בדבר רכישה של 3.8 מיליון תיבות פרי הדר, מקטיף העונה הממשמשת ובאה.
התברר שלא רק שהאנגלים דרשו כעת לקבל הנחה במחיר בעבור כל תיבת תפוזים לעומת מחירי השנה הקודמת, אלא שבנוסף הם גם ביטלו את ההבנה שהייתה קיימת בדבר שוויון בין מחיר תיבת תפוזים לזה של האשכוליות, וכעת דרשו לקבל בעבור רכישת האשכוליות הנחה נוספת, של לא פחות משבעה שילינג לתיבה....
במצב העניינים הלא ברור שהתהווה, התקשו הפרדסנים בארץ לגבש עקרונות בנוגע לקביעת הסכומים שישלמו עבור עבודת הפרדס, ומצאו את עצמם במצב בו אין הם יכולים להתחיל בעבודות ההכנה כשלא ידוע להם עדיין, בשל בעיות המו"מ בלונדון, מה יהיה המחיר הסופי שיקבלו בעבור כל תיבת פרי הדר שאמורה להיקטף בקרוב. אי לכך הציעו הפרדסנים, במהלך המו"מ עם ארגוני הפועלים, לקבוע מחיר עבודה ב"קבלנות", על פי קביעת מכסה יומית. ארגון הפועלים סירב להצעת הפרדסנים ודרש לקבוע שכר עבודה יומי לפועל פרדס ללא כל קשר לפריון העבודה, שיעמוד על 1.4 ל"י לפועל פשוט, 1.5 ל"י לקוטף ו1.6 ל"י - ל"פועל מצטיין".
הפרדסנים דרשו לדעת מה יהיו הקריטריונים שעל פיהם ייקבע מעמדו של "פועל מצטיין", וכשלא קיבלו הבהרות מניחות את הדעת בנושא הם הודיעו שהם "מעדיפים לעבוד עם פועלים בינונים בלבד", שכן ברור להם שמיד עם תחילת העבודה יכריזו כל הפועלים על עצמם כ"מצטיינים"....
1948: קבוצת קטיף, פרדסי פתח תקווה.
תודה למשה בנבנישטי, אברהם פלמון, לינה קצ'ילסקי, אלון פאר, דניאל שבדרון, אפרים בנדורי, ערן שבתאי והילה גורביץ, שהצטרפו לאחרונה ל"אגודת ידידי המועצה לקידום המורשת הישראלית", ע"י תרומה לפעילות!
רבים מכירים את מילות שירו זה של חיים חפר (לחן: משה וילנסקי), אולם הסיפור בעטיו נכתב השיר ידוע פחות, והוא קשור לקרב שהתרחש ממש השבוע לפני 70 שנים: צה"ל יצא ל"מבצע ההר", במטרה להרחיב את שליטתו בפרוזדור ירושלים ולשחרר את האיום על ירושלים מדרומה, בדרך של דחיקת כוחות צבא מצרי ששלט באזורים הללו.
למבצע הוזנקה חטיבת הראל בפיקודו של יוסף טבנקין ("יוספל'ה"), שתקפה על 4 גדודיה כפרים ערביים רבים, ונעצרה בהסתערות בדרכה לכיבוש אזורים נוספים מדרום לירושלים, בשל פקודה שהתקבלה מדוד בן גוריון. הוראת ראש הממשלה, שניתנה בשל הסכמה על הפוגה בקרבות, התקבלה במורת רוח אצל המפקדים בשטח: יגאל אלון טען ש"בכך הוחמצה הזדמנות לשחרר את גוש עציון השדוד", ותקף את בן גוריון בטענה ש"ההוראה הייתה כרוכה בשיקולים מדיניים ואסטרטגיים מוטעים".
בסיום המבצע נדחקו רוב הכוחות המצריים מהאזורים בהם שלטו לפני המבצע, הורחב פרוזדור ירושלים עד עמק האלה והדרכים לירושלים הפכו לבטוחות יותר.
"מבצע ההר" נפתח בכיבוש "המשלט המשותף", שנקרא כך בשל העובדה שבסיום "מבצע דני" שהתרחש באזור מספר חודשים קודם לכן שלטו כוחות צה"ל על חלק צפוני של רכס במקום, ואילו על חלקו הדרומי של הרכס, במרחק של 60 מ' בלבד מכוח צה"ל - שלטו אנשי כוח מצרי. חיים חפר, שכתב את השיר "היו זמנים" המתייחס ל"משלט המשותף" ניבא למעשה את עתידו של המקום, כשעל שטח המשלט הוקמה, כמאמר השיר – עיר, הלא היא בית שמש.
השבוע, במלאת 70 שנים לקרב "המשלט המשותף", נערך במקום טכס ובו נחשפה אנדרטה ונערכה אזכרה לזכר הנופלים בקרב, שחלקם היו בני 17 בלבד במותם.
1948: חיילי חטיבת הראל ב"מבצע ההר".
הצרכנייה - פריטים שהיו אז: חובט שטיחים
בזמנים לפני ששואב האבק החשמלי הפך לפריט נפוץ הייתה עקרת הבית מוציאה למרפסת מפעם לפעם את השטיח הכבד, משעינה אותו על המעקה וחובטת בו נמרצות באמצעות מקלעת של רצועות במבוק דקות, חובטת שוב ושוב כשקולות החבטה נשמעים היטב בכל השכונה, עד שיצא כל האבק לשביעות רצונה המלא.
היו הורים שהקפידו מדי פעם "ללטף" את ילדם עם החובט הזה, בעיקר לאחר קבלת תעודת בית הספר...
צילום: י.כץ, מאוסף י.אלכסנדר
מלכה, באפשרותך לסייע לנו על העברת שבועון "כובע טמבל" לחברים, וגם בתרומה על פי הפרטים הרצ"ב, תודה!
העמותה ההתנדבותית שלנו פועלת מתוך חזון לאצור ולהנגיש את ההיסטוריה, הנוסטלגיה, המורשת והתרבות הישראלית - עבור הדורות הבאים!
הכל נעשה כאן ללא תמיכה של שקל מהממשלה והמוסדות.
העמותה שלנו מוכרת ומפוקחת על ידי המוסדות הממשלתיים, המעניקים לאלה התורמים לפעילותנו זיכוי ממס בגובה של 35%!!!
בתודה מראש על כל סיוע,
דייויד סלע, יו"ר, עמותת המועצה לקידום המורשת הישראלית (ע"ר #580092252) עורך ראשי, אתר נוסטלגיה אונליין
