עזרה לזולת - עד כמה?

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו" (כג, ה; רש"י מוכיח כי עזוב פירושו עזור).

מצווה מיוחדת זו מציבה נורמה מוסרית של ערבות הדדית שאיננה מקובלת - כאשר אתה רואה אדם שצריך עזרה כי הוא נתקע בדרך - אתה חייב לעשות זאת, ואם לא תעשה זאת תעבור על איסור תורה (חכמים דנים בשאלה אם מדובר דווקא בבעלי חיים בגלל צער בעלי חיים, או שהעניין הוא העזרה לאדם, אולם מפרטי ההלכות אנו למדים שהשיקול הוא עזרה לזולת ולא צער בעלי חיים).

התורה מדגישה שאפילו אם האדם הוא בבחינת שונא שלו - הוא חייב לעזור לו בדיוק באותה רמת מחויבות שיש לו כלפי מי שהוא אוהב שלו.

אולם התורה איננה מסתפקת בציווי עצמו, אלא מוסיפה דברים שנראים מיותרים במבט ראשון: "וחדלת מעזוב לו-עזוב תעזוב עמו". די היה לומר 'עזוב תעזוב עמו' מה משמעותה של תוספת זו?

רש"י מסביר שעל פי הפשט מדובר בשאלה 'וחדלת מעזוב לו?!' אם יעלה בדעתך לא לעזור לו' התורה חוזרת ומצווה 'עזוב תעזוב עמו' - תתגבר ותעזור לו למרות שזה קשה לך.

רש"י איננו מסתפק בהסבר הפשוט, שהרי אין זו דרכה של תורה להתייחס באופן מיוחד לחולשותיו של האדם, אם אין בכך ממש. לכן הוא מביא הסבר נוסף: 'ומדרשו: כך דרשו רבותינו 'כי תראה...וחדלת-פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר. הא כיצד? זקן ואינה לפי כבודו 'וחדלת', או בהמת עובדי כוכבים ומשאוי ישראל 'וחדלת'...דרכו של המדרש היא לגלות את הרובד העמוק יותר של הפסוקים ולנסות לחלץ מרובד זה השלכות מעשיות.

שני הלימודים הללו מלמדים אותנו שלמרות שיש מצווה בעלת ערך מוסרי גדול, התורה מתחשבת גם במעמדו של האדם, ולכן מי שאין זה מכבודו לסייע פטור. וגם בצורך להדגיש שנורמה מוסרית זו ייחודית לעם ישראל, ולכן אין חובה לקיים מצווה זו ביחס לנכרי.

מוסיפים חז"ל ולומדים מן המילה 'עמו' שאם האדם שצריך עזרה איננו שותף בעבודה, אין מצווה לעזור לו, כי אחרת התורה תחנך אנשים לנצל אחרים ולא להיות שותפים לעשית טוב לעצמו.

מכך מסיק ה'כלי יקר': 'ומכאן תשובה על מקצת עניים בני עמנו המטילים את עצמם על הציבור ואינם רוצים לעשות בשום מלאכה אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה ..לקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם , כי דבר זה לא ציווה ה' ... כי העני יעשה בכל אשר ימצא בכוחו לעשות ואם בכל זה לא תשיג ידו, אז חייב כל איש ישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו די מחבואו...".

זהו האיזון הנכון בין המחוייבות המוחלטת לערבות הדדית בעם ישראל ובין הצורך לדאוג לכך שלא יהיה מי שינצל זאת לרעה.

בין המחויבות לעזרה הדדית ובין הצורך לשמור על הכבוד העצמי של האדם.