| ואולי זה כל העניין. בתקופה האחרונה אני חווה ביתר שאת עד כמה הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו יכול להפוך שמיים וארץ. דוגמה אחת קטנה – הגיעה לכאן אשה מהממת עם וסת כבדה מאוד מאוד מאוד. הרופא אמר שהכל תקין והציע לה גלולות – או להסיר את הרחם (כן, מה ששמעת. תנשמי עמוק). בתוך השיחה בינינו עלו התמודדויות שהרחם שלה עברה בחיים. כאבים, אובדנים קשים, שמחות שמעולם לא ננגעו, מעולם לא דוברו. מעולם. אחרי שחיבקנו את הדמעות לקחתי נשימה וסיפרתי לה שמה שאנחנו לא אומרות בשפתיים העליונות שלנו מתבטא לעיתים בשפתיים התחתונות, ואולי הרחם שלה מדממת החוצה את כל הכאבים הלא מדוברים... איזה מזל שיש לה רחם חכמה כל כך, שפולטת את הרגשות הכאובים בתוכה במקום לאפשר להם להתקע, לתסוס, להפוך למחלה קשה. ראיתי את הגלגלים מסתובבים בתוכה, ואז אורו עיניה, היא נשמה עמוק ואמרה – אז מה שקורה לי הוא החלמה, ולא מחלה... נכון? נכון. הרב יובל אשרוב אומר שאם נתקע לי משהו בגרון ואני משתעלת ללא הפוגה זה לא רעיון מוצלח ליטול סירופ נגד שיעול. עליי להשתעל עד הוצאת החומר הזר, ולא להשתיק את "המחלה" ולהשאר עם רעלים בגרון. באותו טיפול זה היה רגע של תפנית, רגע יקר שעוד הולך איתי. ואם נחזור אליך - איך את מספרת לעצמך את הסיפור של השנה המסתיימת כעת? כיצד תוכלי להאיר את המקומות החשוכים, לחבק את הכאב, להיות גאה בך על ההתמודדות, הצמיחה, הגדילה שלך? |